מנחם ארנטל ( 1975-1990) היה בנם הבכור של חיים ומירי, ראשית אונם ותקוותם. כבר בגיל שנה חלה מנחם בפעם הראשונה בלוקמיה, סרטן הדם.
במהלך שנות חייו הקצרים, חזרה המחלה כמה פעמים עד למותו, והוא בן 15 שנים בלבד.

מנחם היה ילד כריזמטי, בעל אופי של מנהיג, אשר היה מוקף דרך קבע במתנדבים רבים שהעריצו אותו ואהבו לשהות במחיצתו. בטיולים או במסיבות, יחד עם זמרים ידועי שם היו מנגנים ורוקדים עד השעות הקטנות של הלילה, בביתו, או בבית החולים כאשר היה מאושפז. הם הקיפו אותו שמחה ועוררו בו את חדוות החיים, בכל מצב!

סמוך למותו בטא מנחם את ייאושו ממלחמתו המתמדת על החיים ואת חוסר הרצון שלו להמשיך ולהתמודד. הוריו ראו בכך יותר מכל הוכחה לכוחו של הרצון בתהליך הריפוי, ואת היעדרו- כגורם פאטאלי, ולקחו על עצמם לעשות הכל על מנת להעצים את חווית החיוּת של ילדים חולי סרטן בישראל.
במהלך השנים נרתמו לעשייה רבנים, אישי ציבור, ידוענים ואנשי מקצוע מתחום הרפואה, אשר יחד עם מאות מתנדבים הפכו את זכרון מנחם למפעל נתינה כביר.