חיים עד הסוף

סיפורה של חנה

"יש חולה אחת, במצב קשה, שאנחנו מאוד רוצים להביא למחנה. אבל נדרשים לוגיסטיקה מורכבת וליווי רפואי צמוד, וגם - היא לא רוצה לצאת". כך, ערב מחנה החנוכה באילת, הכרתי לראשונה את חנה. בת 23, וכמה כבר הספיקה לעבור בחיים הקצרים האלה!

סיפורה אתגר אותי. 20 דקות לפני כניסת השבת ערכתי לה שיחת שכנוע, שלשמחתי – הצליחה. חיים ארנטל, שלקח את הסיפור אישית כפי שרק הוא יודע, נסע בעצמו להביאה למטוס, והתוצאות בשטח הממו את כולנו. חנה, שבקושי דיברה, החלה פתאום לחייך, לשמוח, לפרוח!

מאז התפנית המדהימה, המשיך והתחזק הקשר בין זכרון מנחם לבין חנה ואמה, שליוותה אותה במסירות בלתי נתפסת ולא עזבה אותה לרגע, במשך 18 חודשי מחלתה. בכל פעם שבאנו לבקר, לעודד ולשמח – היינו שם בשביל שתיהן.

1. המתנדב, ישראל מספר:

"יש חולה אחת, במצב קשה, שאנחנו מאוד רוצים להביא למחנה. אבל נדרשים לוגיסטיקה מורכבת וליווי רפואי צמוד, וגם - היא לא רוצה לצאת". כך, ערב מחנה החנוכה באילת, הכרתי לראשונה את חנה. בת 23, וכמה כבר הספיקה לעבור בחיים הקצרים האלה!

סיפורה אתגר אותי. 20 דקות לפני כניסת השבת ערכתי לה שיחת שכנוע, שלשמחתי – הצליחה. חיים ארנטל, שלקח את הסיפור אישית כפי שרק הוא יודע, נסע בעצמו להביאה למטוס, והתוצאות בשטח הממו את כולנו. חנה, שבקושי דיברה, החלה פתאום לחייך, לשמוח, לפרוח!

מאז התפנית המדהימה, המשיך והתחזק הקשר בין זכרון מנחם לבין חנה ואמה, שליוותה אותה במסירות בלתי נתפסת ולא עזבה אותה לרגע, במשך 18 חודשי מחלתה. בכל פעם שבאנו לבקר, לעודד ולשמח – היינו שם בשביל שתיהן. "יש חולה אחת, במצב קשה, שאנחנו מאוד רוצים להביא למחנה. אבל נדרשים לוגיסטיקה מורכבת וליווי רפואי צמוד, וגם - היא לא רוצה לצאת". כך, ערב מחנה החנוכה באילת, הכרתי לראשונה את חנה. בת 23, וכמה כבר הספיקה לעבור בחיים הקצרים האלה!

סיפורה אתגר אותי. 20 דקות לפני כניסת השבת ערכתי לה שיחת שכנוע, שלשמחתי – הצליחה. חיים ארנטל, שלקח את הסיפור אישית כפי שרק הוא יודע, נסע בעצמו להביאה למטוס, והתוצאות בשטח הממו את כולנו. חנה, שבקושי דיברה, החלה פתאום לחייך, לשמוח, לפרוח!

מאז התפנית המדהימה, המשיך והתחזק הקשר בין זכרון מנחם לבין חנה ואמה, שליוותה אותה במסירות בלתי נתפסת ולא עזבה אותה לרגע, במשך 18 חודשי מחלתה. בכל פעם שבאנו לבקר, לעודד ולשמח – היינו שם בשביל שתיהן.

המתנדב ישראל מספר


"חייה של חנה נתונים בידכם. אם תצליחו להוציאה למחנה ולהחזירה לחיים – הצלתם אותה. אם לא, זה - הסוף!"
 
 
ואז הדרדר מצבה של חנה מאוד. במשך למעלה מחודשיים היא סירבה לאכול, לשתות או לקבל טיפול רפואי, והתכנסה בדכאון ובייאוש. שבוע לפני שבת המחנה בצפון הגעתי אליה. היא לא הגיבה לבואי. "חנה, רוצה להישאר כאן?" שאלתי, והיא סימנה 'לא'. "רוצה לבוא אתנו לשבת?" – 'כן!'

לא ידעתי איך נעשה את זה... אבל ביציאה מהמחלקה תפס אותי האח הראשי. "ישראל", אמר, "דע שחייה של חנה נתונים בידכם. אם תצליחו להוציאה למחנה ולהחזירה לחיים – הצלתם אותה. אם לא, זה הסוף!"

אני מתנדב בזכרון מנחם כבר 8 שנים – ומילים כאלה לא שמעתי מעולם מאף גורם רפואי. זו הייתה טלטלה אדירה. כינסתי את צוות המחנה והודעתי להם שבמחנה הזה – פרויקט הדגל שלנו הוא חנה, והפרויקט הזה חייב להצליח!

2. שאלה של חיים

ואז הדרדר מצבה של חנה מאוד. במשך למעלה מחודשיים היא סירבה לאכול, לשתות או לקבל טיפול רפואי, והתכנסה בדכאון ובייאוש. שבוע לפני שבת המחנה בצפון הגעתי אליה. היא לא הגיבה לבואי. "חנה, רוצה להישאר כאן?" שאלתי, והיא סימנה 'לא'. "רוצה לבוא אתנו לשבת?" – 'כן!'

לא ידעתי איך נעשה את זה... אבל ביציאה מהמחלקה תפס אותי האח הראשי. "ישראל", אמר, "דע שחייה של חנה נתונים בידכם. אם תצליחו להוציאה למחנה ולהחזירה לחיים – הצלתם אותה. אם לא, זה הסוף!"

אני מתנדב בזכרון מנחם כבר 8 שנים – ומילים כאלה לא שמעתי מעולם מאף גורם רפואי. זו הייתה טלטלה אדירה. כינסתי את צוות המחנה והודעתי להם שבמחנה הזה – פרויקט הדגל שלנו הוא חנה, והפרויקט הזה חייב להצליח!
ביציאה מהמחלקה תפס אותי האח הראשי. "ישראל", אמר, "דע שחייה של חנה נתונים בידכם. אם תצליחו להוציאה למחנה ולהחזירה לחיים – הצלתם אותה. אם לא, זה הסוף!"

3. העליות והמורדות

ביציאה מהמחלקה תפס אותי האח הראשי. "ישראל", אמר, "דע שחייה של חנה נתונים בידכם. אם תצליחו להוציאה למחנה ולהחזירה לחיים – הצלתם אותה. אם לא, זה הסוף!"

השינוי הדרמטי


מה שמחנה יכול לעשות

שוב נסע חיים ארנטל בעצמו להביאה למחנה, ודקות ספורות לאחר היציאה לדרך, אמרה חנה פתאום: "חיים, אני רוצה לאכול"...! עצרו באלונית, על כביש 6, וחנה אכלה! וגם ירדה בעצמה מהרכב, כשהגיעה למחנה! וגם השתתפה בכל הפעילויות והאטרקציות בערב שבת!...

השינוי המדהים המשיך. חנה שבה לרצות בחיים ולהסכים להילחם עליהם. דיברה על העמוקים שברגשותיה ונפתחה לקבלת עידוד ותמיכה. השתתפה במחנה האביב וחיפשה כל הזדמנות לצאת מבית-החולים וליהנות מהחיים. במיוחד חיכתה למחנה הקיץ בהולנד; הציפייה מילאה אותה בתקווה ובכוח.

כעבור תקופה נוספת, גילויין של גרורות בבטנה שבר אותה שוב. חומרת המצב כבר הייתה ברורה, אך עדיין רצינו להמתיק לחנה את החיים שנשארו... בין היתר, הפכנו את יום הולדתה האחרון לבלתי נשכח.

השינוי הדרמטי


מה שמחנה יכול לעשות

שוב נסע חיים ארנטל בעצמו להביאה למחנה, ודקות ספורות לאחר היציאה לדרך, אמרה חנה פתאום: "חיים, אני רוצה לאכול"...! עצרו באלונית, על כביש 6, וחנה אכלה! וגם ירדה בעצמה מהרכב, כשהגיעה למחנה! וגם השתתפה בכל הפעילויות והאטרקציות בערב שבת!...

השינוי המדהים המשיך. חנה שבה לרצות בחיים ולהסכים להילחם עליהם. דיברה על העמוקים שברגשותיה ונפתחה לקבלת עידוד ותמיכה. השתתפה במחנה האביב וחיפשה כל הזדמנות לצאת מבית-החולים וליהנות מהחיים. במיוחד חיכתה למחנה הקיץ בהולנד; הציפייה מילאה אותה בתקווה ובכוח.

כעבור תקופה נוספת, גילויין של גרורות בבטנה שבר אותה שוב. חומרת המצב כבר הייתה ברורה, אך עדיין רצינו להמתיק לחנה את החיים שנשארו... בין היתר, הפכנו את יום הולדתה האחרון לבלתי נשכח.

ג'יפ של מזראטי לקח את חנה ואמה מהמחלקה לסלון משכית התל-אביבי, בבעלות שרון, שאחיה הצעיר היה חניכי בזכרון מנחם – 6 שנים קודם לכן... שם חיכה לה צוות פינוק שלם, מורכב כולו ממתנדבים: שרון אפשרה לה לבחור כל שמלה שתבחר והעניקה לה גם טבעת במתנה. חנה נהנתה מאיפור מקצועי, מבוק צילומים מיוחד ומרהיב על רקע הים, ומארוחה טובה שאותה בחרה לאכול במרכז "נא לגעת" המופעל על ידי חרשים-אילמים ועיוורים.

עבור שרה, אמה של חנה, היום הקסום הזה נשאר הזיכרון האחרון מבתה. פחות מחודש לאחר מכן, הסתיימה מסכת חייה של חנה.

את הכאב של שרה ושלנו ממתיקה הידיעה, שעשינו הכול כדי שחנה תיהנה מחייה ותמצה אותם ככל האפשר - ממש עד הרגע האחרון.

4. הזיכרון האחרון

ג'יפ של מזראטי לקח את חנה ואמה מהמחלקה לסלון משכית התל-אביבי, בבעלות שרון, שאחיה הצעיר היה חניכי בזכרון מנחם – 6 שנים קודם לכן... שם חיכה לה צוות פינוק שלם, מורכב כולו ממתנדבים: שרון אפשרה לה לבחור כל שמלה שתבחר והעניקה לה גם טבעת במתנה. חנה נהנתה מאיפור מקצועי, מבוק צילומים מיוחד ומרהיב על רקע הים, ומארוחה טובה שאותה בחרה לאכול במרכז "נא לגעת" המופעל על ידי חרשים-אילמים ועיוורים.

עבור שרה, אמה של חנה, היום הקסום הזה נשאר הזיכרון האחרון מבתה. פחות מחודש לאחר מכן, הסתיימה מסכת חייה של חנה.

את הכאב של שרה ושלנו ממתיקה הידיעה, שעשינו הכול כדי שחנה תיהנה מחייה ותמצה אותם ככל האפשר - ממש עד הרגע האחרון.